ראינו את המים יוצאים מתוך ההר, ראינו את העצים משליכים עלים ומתכסים בהם חזרה, ראינו לטאות עתיקות מטיילות בנחת על אדמה יבשה, ראינו ירוק-צהוב-חום מתחלפים במהירות, ראינו שמים מתקדרים, ענן נשבר ומבול מציף ברגע את הכל, ראינו שאנחנו הולכים והולכים וככל שהולכים מתגלים עוד דברים חדשיםֿ, ראינו את הכביש למטה שלא שותק ופנסי הרחוב מתפרצים אל תוך החושך, ראינו במשקפת את גדר ההפרדה חוצה את ההר, ראינו את עיניה של אמה של הילדה שאיננה, ראינו את זה שבא לעבד את אדמותיו מחוץ לגדר, ראינו את האדמה שמחהֿ, ראינו את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין הדברים, ראינו את המקום כמו זמן, כמו שכבות היסטוריה מוטלות אחת על השניה, שמענו את החיות הכלואות בצלע ההר שממול ואז את קולות אזעקת המלחמה צורחים פתאום עולים-יורדים ושוב את החיות הכלואות בצלע ממול צורחות אל תוך העמק, ראינו את המבט שלנו על המקום מתכנס, מצטמצם, נסגר, ראינו אנשים שמתעקשים להביט אל תוך הפצע בשעה שנדמה שהכל סביב נאטם, ראינו ילדים משתוללים במים, ראינו את ירושלים בזמן מלחמה ואותנו בתוך ההיסטוריה פתאום. ראינו את המקום שבשתיקה מתאמץ לומר משהו סודי ובלתי נתפס, משהו חריף בעניין הזמן, משהו שאנחנו מנסים בכל כוחנו לשמוע
לפני למעלה משנה יצאנו צוות ענאנה יחד עם חמישה אמנים למסע מחקר של מקום, מתוך מטרה ליצור עבודות אמנות חדשות שיתמקמו ב״גן השבילים״ - מרחב התצוגה של מרכז ענאנה, ברחבי האתר הארכיאולוגי עין יעל. האמנים הגישו הצעות לעבודות קבע ויחד התחלנו לגשש אחר הדרך למימושן. פרויקט מסוג זה דורש זמן ותהליך למידה מעמיק. עולם שלם של ״טבע״ בלתי צפוי עומד בפני יצירת עבודה בחוץ - חושך, רעש, שמש, זיהום אור, בעלי חיים, טופוגרפיה מורכבת, מחסור בתשתיות, מעברי עונות. תהליכי העבודה לפיכך דורשים שהות ממושכת במרחב, הקשבה, גמישות מחשבתית ויכולת לשאת אבולוציה של רעיון לאורך זמן
מסע המחקר הלימודי עבר דרך ארבעה סמינרים עונתיים במקום, בני יומיים כל אחד. קיץ, סתיו, חורף ,אביב - לימדו אותנו לזהות תדרים שונים של המרחב, שקיעה, זריחה, לילה, יום - הטמיעו בנו התנהגויות שונות שלו. עסקנו במושג ההתבוננות, קיימנו סיורים בסביבה, פגשנו חוקרים והוגים מתחומי ידע שונים, אספנו מידע היסטורי, ארכיאולוגי, פוליטי, זיאולוגי. מידע שהופנם אל תוך תהליכי העבודה ושינה אותם
עם הזמן נוכחנו לראות שהמחקר מתחיל במקום שבו אדם מוכן לסטות מהנתיב שהתווה בתחילת הדרך, ללכת בין השבילים, לשוב על עקבותיו, מתוך רצון לפגוש קול אחר, קול מתוך המקום, כזה שצריך להתבונן עמוקות כדי לשמוע
כמה חודשים אחרי היציאה לדרך פרצה המלחמה. המסע שהתחיל מתוך כוונה לבחון סוגיות אוניברסליות של מפגש בין ״טבע״ ל״תרבות״ התפתח למחקר נוקב של מקומיות. בעודנו צוללים אל תהליכי העבודה של האמנים ואל הטבע המקומי, גילינו שהטבע ״הזה״, ״שלנו״, הוא טבע שהתהווה בתוך הזמן, טבע שהתעצב דרך אימפריות, גבולות, עולי רגל, בעלויות, עקבות של פעולות אדם חצובות באבן, הריסות. שהאדמה ספוגה בדם. פתאום הבנו שכל אלו הם בעצם חלק בלתי נפרד מהטבע של המקום. לנגד עיננו צצה המקומיות מתוך הטבע והגדירה אותו. פתאום ראינו מה עושה הזמן במפגש עם המקום. פתאום הבנו שהזמן הארכיאולוגי שינה אותנו ושבליבו של האתר הארכיאולוגי צפונה תודעתו של המקום, שמדבר אלינו
הקול הזה הפך משמעותי בזמן מלחמה, הוא הרחיב את המבט מתוך הערפל, חִיֵּב להתעלות מעל היומיומי, לסרוק 360 מעלות סביב, לנסח מחשבה מתוך הפצע. וכך אט אט ותוך כדי יצירת עבודות אמנות ל״גן השבילים״, הבנו שמתחילה להתהוות בנו תודעה חדשה ביחס למקומיות, עמדה בשאלת השייכות, קול עכשווי התובע להטביע במקום את חותמנו, בה בשעה שהוא, המקום, מעניק את על-זמניותו לְנחמה
קיץ 2024
יהודית שלוסברג יוגב ויצחק מזרחי
מנחי הסמינרים: מור קדישזון, חביבה פדיה, רפי ניר, רן ברקאי, גליה
ליולקו
העבודות נוצרו במסגרת פרויקט חממת אמנים בענאנה ביוזמת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
לפני למעלה משנה יצאנו צוות ענאנה יחד עם חמישה אמנים למסע מחקר של מקום, מתוך מטרה ליצור עבודות אמנות חדשות שיתמקמו ב״גן השבילים״ - מרחב התצוגה של מרכז ענאנה, ברחבי האתר הארכיאולוגי עין יעל. האמנים הגישו הצעות לעבודות קבע ויחד התחלנו לגשש אחר הדרך למימושן. פרויקט מסוג זה דורש זמן ותהליך למידה מעמיק. עולם שלם של ״טבע״ בלתי צפוי עומד בפני יצירת עבודה בחוץ - חושך, רעש, שמש, זיהום אור, בעלי חיים, טופוגרפיה מורכבת, מחסור בתשתיות, מעברי עונות. תהליכי העבודה לפיכך דורשים שהות ממושכת במרחב, הקשבה, גמישות מחשבתית ויכולת לשאת אבולוציה של רעיון לאורך זמן
מסע המחקר הלימודי עבר דרך ארבעה סמינרים עונתיים במקום, בני יומיים כל אחד. קיץ, סתיו, חורף ,אביב - לימדו אותנו לזהות תדרים שונים של המרחב, שקיעה, זריחה, לילה, יום - הטמיעו בנו התנהגויות שונות שלו. עסקנו במושג ההתבוננות, קיימנו סיורים בסביבה, פגשנו חוקרים והוגים מתחומי ידע שונים, אספנו מידע היסטורי, ארכיאולוגי, פוליטי, זיאולוגי. מידע שהופנם אל תוך תהליכי העבודה ושינה אותם
עם הזמן נוכחנו לראות שהמחקר מתחיל במקום שבו אדם מוכן לסטות מהנתיב שהתווה בתחילת הדרך, ללכת בין השבילים, לשוב על עקבותיו, מתוך רצון לפגוש קול אחר, קול מתוך המקום, כזה שצריך להתבונן עמוקות כדי לשמוע
כמה חודשים אחרי היציאה לדרך פרצה המלחמה. המסע שהתחיל מתוך כוונה לבחון סוגיות אוניברסליות של מפגש בין ״טבע״ ל״תרבות״ התפתח למחקר נוקב של מקומיות. בעודנו צוללים אל תהליכי העבודה של האמנים ואל הטבע המקומי, גילינו שהטבע ״הזה״, ״שלנו״, הוא טבע שהתהווה בתוך הזמן, טבע שהתעצב דרך אימפריות, גבולות, עולי רגל, בעלויות, עקבות של פעולות אדם חצובות באבן, הריסות. שהאדמה ספוגה בדם. פתאום הבנו שכל אלו הם בעצם חלק בלתי נפרד מהטבע של המקום. לנגד עיננו צצה המקומיות מתוך הטבע והגדירה אותו. פתאום ראינו מה עושה הזמן במפגש עם המקום. פתאום הבנו שהזמן הארכיאולוגי שינה אותנו ושבליבו של האתר הארכיאולוגי צפונה תודעתו של המקום, שמדבר אלינו
הקול הזה הפך משמעותי בזמן מלחמה, הוא הרחיב את המבט מתוך הערפל, חִיֵּב להתעלות מעל היומיומי, לסרוק 360 מעלות סביב, לנסח מחשבה מתוך הפצע. וכך אט אט ותוך כדי יצירת עבודות אמנות ל״גן השבילים״, הבנו שמתחילה להתהוות בנו תודעה חדשה ביחס למקומיות, עמדה בשאלת השייכות, קול עכשווי התובע להטביע במקום את חותמנו, בה בשעה שהוא, המקום, מעניק את על-זמניותו לְנחמה
קיץ 2024
יהודית שלוסברג יוגב ויצחק מזרחי
מנחי הסמינרים: מור קדישזון, חביבה פדיה, רפי ניר, רן ברקאי, גליה
ליולקו
העבודות נוצרו במסגרת פרויקט חממת אמנים בענאנה ביוזמת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
We saw water coming out of the mountain, trees casting off their leaves and covering themselves again with leaves. We saw ancient lizards strolling with ease on dry earth, green-yellow-brown changing swiftly, skies darkening, a cloudburst releasing a torrential flood in a moment. We saw that we were walking and walking; the more we walked, the more new things were revealed. We saw the road below that is never quiet, and the streetlights bursting into the darkness. Through binoculars, we saw the Separation Wall cutting across the mountain. We saw the eyes of a mother whose daughter is missing, the man who set out to cultivate his land outside of the Wall, we saw the earth gladden and the inevitable collision between things, we saw the place like Time, like historical layers heaped one over the other, we heard the animals caged on the mountain slope facing us and the sounds of the missile warning sirens suddenly screaming, rising and falling, and again the animals held on the mountainside screaming into the valley We saw our gaze at the place turning inward, shrinking, closing up, we saw people insisting on looking into the wound at a time that it seems that everything around was opaque, we saw children playing wildly in the water, we saw Jerusalem during wartime and suddenly saw ourselves within history. We saw the place that in its silence is attempting to say something secret and unperceivable, a pointed statement about Time, something that we are attempting with all our might to hear.
More than one year ago, the Ananeh Center staff together with five artists set out on a research project to study the locale, with the goal of creating new artworks to be installed in the Garden of Paths, the exhibition space of the Ananeh Center, throughout the Ein Yael archaeological site. The artists submitted proposals for permanent works and began the process of working to understand how they could realize the works. This type of project requires time for in-depth learning how to function as outdoor artists in the world of nature – it is a world of the unexpected, with darkness, noise, sun, air pollution, animals, complex topography, lack of infrastructure, and seasonal changes…The work processes required extended stays in the space, attentive listening, flexible thinking and the ability to sustain the evolution of an idea over time.
The study and research journey made its way through four two-day seminars on site, one for each season. Summer, Fall, Winter, and Spring each taught us to identify different frequencies of the space, sunset, sunrise, night, day – eac season imprinted us with its different behaviors. We engaged in the concept of observation, held walking tours of the environs, met with scholars and thinkers from different spheres of knowledge, gathered historical, archaeological, political, visual data - information that was integrated into the work processes and changed them.
Over time, we realized that research begins in a place where a person is willing to go off the originally planned track, walk between the paths, retrace one’s steps, based on the desire to encounter a different voice, the voice from the locale, to observe deeply in order to hear.
Several months after we embarked on our journey, the war broke out. The journey that began with the intention of examining universal issues arising from the encounter between “nature” and “civilization” developed into a penetrating research on locality. As we were delving into the artists’ work processes and into the local nature, we discovered that “this” nature, “our nature,” is nature tha came into being over time, nature that took shape through empires, borders, pilgrimages, expenses, traces of human beings hewn into the stone, and ruins. It is a nature whose earth is suffused with blood. Suddenly we realized that all of
these are essentially an integral part of the local nature. Right before our eyes the “local-ness” peered out from nature and defined it. Suddenly, we saw what time wrought in the encounter with the place. Suddenly we realized tha archaeological time changed us, that at the heart of the archaeological site is concealed the consciousness of the place that speaks to us.
This voice became significant during wartime: it expanded the view above the fog, obligated us to rise above the mundane, to take a 360-degree perspective to formulate thought from our wounded state. Thus, slowly, while creating artworks for the Garden of Paths, we understood that what was coming into being within us was a new awareness referring to locality, a stance on the issue of belongingness, a contemporary voice that demands that we leave our imprint on this place, at the time at which it – this place – provides consolation through being above time.
Summer 2024
Yehudit Shlosberg Yogev and Yitzhak izek Mizrahi
Seminar facilitators: Mor Kadishman, Prof. Haviva Pedaya, Rafi Nir, Ran Barkai, Galia Lyulko.
More than one year ago, the Ananeh Center staff together with five artists set out on a research project to study the locale, with the goal of creating new artworks to be installed in the Garden of Paths, the exhibition space of the Ananeh Center, throughout the Ein Yael archaeological site. The artists submitted proposals for permanent works and began the process of working to understand how they could realize the works. This type of project requires time for in-depth learning how to function as outdoor artists in the world of nature – it is a world of the unexpected, with darkness, noise, sun, air pollution, animals, complex topography, lack of infrastructure, and seasonal changes…The work processes required extended stays in the space, attentive listening, flexible thinking and the ability to sustain the evolution of an idea over time.
The study and research journey made its way through four two-day seminars on site, one for each season. Summer, Fall, Winter, and Spring each taught us to identify different frequencies of the space, sunset, sunrise, night, day – eac season imprinted us with its different behaviors. We engaged in the concept of observation, held walking tours of the environs, met with scholars and thinkers from different spheres of knowledge, gathered historical, archaeological, political, visual data - information that was integrated into the work processes and changed them.
Over time, we realized that research begins in a place where a person is willing to go off the originally planned track, walk between the paths, retrace one’s steps, based on the desire to encounter a different voice, the voice from the locale, to observe deeply in order to hear.
Several months after we embarked on our journey, the war broke out. The journey that began with the intention of examining universal issues arising from the encounter between “nature” and “civilization” developed into a penetrating research on locality. As we were delving into the artists’ work processes and into the local nature, we discovered that “this” nature, “our nature,” is nature tha came into being over time, nature that took shape through empires, borders, pilgrimages, expenses, traces of human beings hewn into the stone, and ruins. It is a nature whose earth is suffused with blood. Suddenly we realized that all of
these are essentially an integral part of the local nature. Right before our eyes the “local-ness” peered out from nature and defined it. Suddenly, we saw what time wrought in the encounter with the place. Suddenly we realized tha archaeological time changed us, that at the heart of the archaeological site is concealed the consciousness of the place that speaks to us.
This voice became significant during wartime: it expanded the view above the fog, obligated us to rise above the mundane, to take a 360-degree perspective to formulate thought from our wounded state. Thus, slowly, while creating artworks for the Garden of Paths, we understood that what was coming into being within us was a new awareness referring to locality, a stance on the issue of belongingness, a contemporary voice that demands that we leave our imprint on this place, at the time at which it – this place – provides consolation through being above time.
Summer 2024
Yehudit Shlosberg Yogev and Yitzhak izek Mizrahi
Seminar facilitators: Mor Kadishman, Prof. Haviva Pedaya, Rafi Nir, Ran Barkai, Galia Lyulko.